שבעה ימים. שינוי אחד.
זה מתחיל בשאלה שהיא לא תמיד יודעת לנסח: מה יהיה שם? במסע היא אוספת כלים אמיתיים לרוגע – נשיפה ארוכה, לגימה איטית, משפט אחד משלה. ואז היא מתאמנת על מה שבאמת קורה שם: להצטרף למשחק בחצר, לשמוע "את לא משחקת איתנו", להתגעגע אלייך באמצע היום, לפחד לטעות מול כולם. לאט לאט זה נכנס לגוף – היא יודעת לבקש עזרה, להרים יד, לעמוד על שלה בעדינות. וביום האחרון מחכה לה טקס, ותעודה עם השם שלה.